בדידות בעולם הכי מקושר...

נהוג לחשוב שהתפתחות העצומה של המדיה החברתית תרמה לשיפור עצום ביחסים הבין אישיים בין בני אדם ולהפחתת תחושת הבדידות. במידה מסוימת זה אמנם נכון, אולם המצב בכללותו כנראה קצת יותר מורכב. באמצעות הטכנולוגיה אנו יכולים לתקשר עם בני משפחה וחברים שגרים מאד רחוק מאתנו. אנו מתקשרים היום עם הרבה יותר אנשים ממה שיכלו לתקשר בעבר, ולעיתים הרבה יותר מזומנות. יחד עם זאת, מחקרים רבים מראים שאנשים רבים מאד בעולם המערבי חשים את עצמם דווקא יותר ויותר בודדים. מסתבר שעבור רבים, התקשורת הווירטואלית אינה יוצרת תחושת חיבור ואינה מהווה תחליף לקשר האנושי.

עד לשנים האחרונות בדידות הייתה בעיקר עניינם של הזקנים. ממצאים עדכניים מצאו, שבדור שלנו אנשים בגילאי 18-34 הם אלו שמתחילים לחוש יותר ויותר בדידות. מחקר שפורסם לא מזמן בבריטניה מצא שבני נוער עלולים להרגיש בודדים עד פי 4 מאשר אנשים זקנים. בדידות היא לא רק חוויה נפשית כואבת. לבדידות יש גם השלכות רפואיות חמורות. לדוגמא, מחקר גדול מאד שפורסם לאחרונה על ידי אוניברסיטת יורק שבאנגליה שבדק כ 180,000 משתתפים במשך 21 שנים מצא שאנשים שחשו בודדים היו בסיכון גבוה ב 30 אחוזים ביחס לאוכלוסייה הכללית בסיכוייהם לסבול מהתקף לב. בנוסף, בדידות נמצאה קשורה למערכת חיסונית חלשה יותר, לחץ דם גבוה יותר, ומוות מוקדם. נמצא שבדידות עלולה להוות גורם סיכון בריאותי לא פחות מאשר עישון, השמנה, או צריכה מוגזמת של שומנים רווים. בגלל השפעתה הרבה של הבדידות על הבריאות הפיסית, רשויות הבריאות בבריטניה הגדירו את הבדידות כ"בעיית בריאות מרכזית".

ההתפתחות העצומה של המדיה החברתית העצימה לא רק את תחושת הבדידות, אלא גם את חוסר שביעות הרצון מחיינו. במקביל לעלייה המתמדת ברמת החיים בכל מדינות המערב, אנשים נהפכים לפחות ופחות שבעי רצון מחייהם. המדיה החברתית מאפשרת לנו לצפות מקרוב בחייהם הנוצצים, המוצלחים והשמחים (כך לפחות נדמה לנו) של אנשים אחרים, שבהשוואה אליהם חיינו נראים כל כך דלים ועלובים. המדיה החברתית מעבירה מסר כוזב לגבי השמחה והאושר שאנו אמורים לחוש בחיינו. המדיה החברתית מציגה סגנון חיים אידיאלי ונוצץ שכנראה כמעט בלתי אפשרי לרובנו להגיע אליו. כאשר עובר עלינו יום לא מאד מוצלח (דבר שהוא בלתי נמנע), אנו מרגישים רגשות אשמה וכישלון. התוצאה היא שאנו רק נהיים יותר מתוסכלים ומאוכזבים.

קשרים אישיים הם דבר מאד מורכב ולא פשוט, שדורש מאתנו וויתורים מוויתורים שונים. לא פלא שכל כך הרבה אנשים מעדיפים את הפתרון היותר נוח וקל של תקשורת באמצעות הטכנולוגיה במקום פנים אל פנים. מחקר שהתפרסם לאחרונה בארה"ב הצביע על כך שלא פחות מ 87 אחוזים מתלמידי האוניברסיטאות בארה"ב מעדיפים לתקשר עם חבריהם באמצעות הסמרטפון במקום פנים אל פנים. התקשורת הווירטואלית לא מעמידה בפנינו כמעט שום דרישות. הבעיה היא, שהתקשורת וירטואלית לא באמת יכולה להוות תחליף לקשר אנושי, וזה כנראה מה שגורם לכל כך הרבה אנשים היום לחוש כל כך בודדים. חז"ל לימדו אותנו "לפום צערא אגרא". כאשר אין צער כנראה שגם אין שכר.

במקביל לבעיית התקשורת הווירטואלית התפתחה בעולם תופעה בעייתית נוספת, בעיית המשחקים הווירטואליים. הרבה מיליוני בני נוער בכל העולם שקועים שעות במשחקים ווירטואליים. הורים רבים מאפשרים לילדיהם מחשב שבו הם יכולים לשחק, וכך הם הילדים עסוקים במשך שעות בלי להטריד את הוריהם. הנערים והנערות יכולים לשחק במשך שעות על גבי שעות, כיוון שמשחקי המחשב למיניהם מאד מורכבים ומעניינים. משחקים האלו אטרקטיביים במיוחד לילדים שמתקשים ליצור קשרים חברתיים עם בני גילם. במשחקי המחשב הילד לא נדרש לשום מיומנויות חברתיות. מה שלא כולם יודעים הוא, שבתכנון של חלק גדול ממשחקי המחשב האלו מעורבים פסיכולוגים מקצועיים שמסייעים למפתחי המשחקים להפוך אותם לממכרים. פסיכולוגים אלו חקרו את המאפיינים של המשחקים השונים, ומצאו דרכים להפוך את המשחקים ליותר ויותר ממכרים, כך שהנער או הנערה יתקשו מאד להפסיק אותם. בין השאר, החוקרים עקבו אחרי רמת הורמון הגמול דופמין במוח של המשתתפים במטרה ללמוד באלו מצבים במהלך המשחק רמת הדופמין עולה. כתוצאה מהתכנון המתוחכם של המשחקים, יש משחקים מסוימים שכאשר משחקים אותם רמת הדופמין מגיעה לרמות המשתוות לפעולות החיים המהנות ביותר. כתוצאה מכך הנער או הנערה מתחילים "לחיות בעולם הווירטואלי", ומאבדים קשר עם העולם המציאותי. הם מתעלמים מכך ששום משחקי מחשב לא יכולים להחליף משחקים ממשים עם חברים ממשים. התוצאה הבלתי נמנעת של משחקי מחשב אלו היא לרוב רק העמקת הבדידות והניתוק של נערים ונערות אלו, מה שרק גורם להם עוד יותר להעמיק יותר את התכנסותם לתוך עולם הבדידות הווירטואלי.

המשך בעז"ה בכתבה הבאה.

להערות: [email protected]m
 
או 054-7822686